המלצות לחופשה בצפון - צימרים בכורזים

אחד מהזכרונות הראשונים שלי מחופשה בצימר, או יותר נכון יחידת אירוח מעופשת למדי טרום עידן הסנובים שחייבים צימרים יוקרתיים או בקתות העץ הסקנדינביות, הוא אי שם מסביבות כיתה י"א.

השנים הם שנות התשעים המוקדמות, אני בן 17 וקצת, כמעט בגיל שבו אפשר להתחיל לנהוג, אבל החבר הכי טוב שלי כבר השיג רישיון. ככה זה כשנולדת מוקדם יותר מכל ילדי הכיתה, יש לך יתרונות במקומות מסוימים.

כדי לחגוג את המאורע המשמח קבענו, הוא, אני ועוד חבר טוב מהכיתה, שניסע לטיול בן יומיים בצפון. לא פעם ראשונה שאנחנו נוסעים לבדנו לטייל מחוץ לבית, אבל בהחלט פעם ראשונה שאנחנו עושים זאת שלא באמצעות תחבורה ציבורית או טרמפים.

למותר לציין שההורים שלנו היו קצת פחות שמחים מאיתנו, אבל למזלנו – הרשו לנו. אחרי אינספור שיחות לגבי נהיגה רגועה ובטוחה.

הצימר ההוא היה ביישוב כורזים. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. נסענו בעליות מהכנרת לכיוון אצבע הגליל, אני מנווט בזמן שחבר שלי נוהג. כמעט הלכנו לאיבוד אבל בסופו של דבר מצאנו את הכניסה לישוב, שאז עוד היה צעיר יחסית ומנה כמה עשרות תושבים.

עברו עשרים שנה מאז שהייתי באותה יחידת אירוח פשוטה בצפון עם החברים, והחברה שלי החליטה שזו סיבה מספיק טובה לנסוע לשם בחופשה הבאה שלנו, כדי לראות מה השתנה.

כשהגענו, לא הכרתי בכלל את המקום. אמנם אפשר להאשים את הזיכרון שלי בכך, כי בכל זאת עברו עשרים שנה, אבל לא רק אותו – כי שום דבר לא היה אותו הדבר. קודם כל, הישוב מונה היום כ-400 תושבים. לדעתי פי 5 או 6 ממה שהוא מנה בראשית שנות התשעים.

דבר שני, והעיקרי, הוא שאת יחידת האירוח המפורסמת החליפה בקתת עץ מרהיבה, שמזכירה הרבה יותר את הדבר הזה שקרוי צימר מאשר אותה יחידת אירוח.

אם אז כל מה שקיבלנו היה בסך הכל חדרון שינה קטן עם שלושה מזרונים, ועוד חדרון עוד יותר פצפון עם כיור, כיריים חשמליות, וטוסטר, מה שנקרא שיא הפאר במונחים של ילדים בגיל 17 וגרם לנו להתלהבות, היום זה אפילו לא הלהיב אותנו, לעומת שאר הדברים שהיו בבקתה.

כמו למשל בריכה מקורית חיצונית רחבת ידיים, שהייתה לשימושנו הפרטי בלבד. כמו פינת ישיבה מחופת עץ שבה יכולנו לשבת לשתות תה צמחים בזמן ששאפנו את האוויר הגלילי. או אולי הג'קוזי הפנימי המפנק, שבו טבלנו עם בקבוק יין והעברנו איזו שעה של צחוק והנאה. אגב, אם חשבתם ששילמנו על זה הון תועפות, תחשבו שוב.

אבל מה שלמדתי הכי הרבה בחופשה הזו הוא שלא רק הישוב או הצימר השתנו בעשרים השנים האחרונות, אלא גם אני. אם אז, בגיל 17 רווי ההורמונים הייתי מלא מרץ ורק חיפשתי כמה שיותר לטייל ולבקר בטבע, היום זה פחות עניין אותי.

היום כל מה שרציתי זה רק לשים את הראש ולנוח, להתפנק בצימר, בג'קוזי או בבריכה. לא שאני זקן, כן, אבל בכל זאת, כבר אין את אותו החשק לרוץ בנחל זוויתן או על הרי הבזלת של רמת הגולן.

הדבר היחידי שעוד איכשהו עשינו חוץ מלהתבטל בצימר היה ללכת לטייל בשרידים הארכיאולוגיים של עתיקות כורזים הסמוכה. היישוב כורזים אמנם חדש, כאמור, אבל הוא שוכן על שרידיה של עיר עתיקה בת אלפי שנים, שחלק ממבניה, ובעיקר הרובע המרכזי שלה, שוחזרו יפה באתר.

אני אוהב אטרקציות בכללי אבל למרות שאני לא כזה חובב היסטוריה או ארכיאולוגיה, אני חייב להודות שהיה בזה משהו מקסים. אולי בגלל שגם אני הגעתי לכאן בגלל איזושהי זיקה נוסטלגית להיסטוריה שלי. מעניין, באמת, איך המקום ישתנה בעוד עשרים שנים מעכשיו!

המלצות ותמונות של צימרים בכורזים: בית הארז   צימר נוף התאנה